Tag it:

כות מדור: בא בחשבון / את הכסף!

לאבד את הצפון

הנגיד פישר אמר שהמלחמה בלבנון עלתה מיליארד ₪ לשבוע. שיר חבר אומר שהיא עלתה הרבה יותר

מאת שיר חבר

בהמולת המלחמה והרגשות הפטריוטים שליוו אותה, רק מעטים שאלו מה הוא המחיר הכלכלי האמיתי שגבתה המלחמה בצפון. לא ניתן לשקלל את האובדן הנורא של חיי אדם, אך הנזקים הכלכליים הם ארוכי טווח לא פחות. הנזק שגרמה המלחמה בלבנון היה כמובן גדול בהרבה מהנזק שנגרם לישראל, אבל כאן אדון רק בנזקים שנגרמו לישראל.

עוד במהלך המלחמה, ההערכות השונות לעלותהּ עלו ועלו בקצב מסחרר. בתחילת המלחמה הרגיע נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ואמר שעלות המלחמה תסתכם "רק" במילארד ש"ח בשבוע ובאובדן צמיחה של כאחוז אחד. אולם במהלך המלחמה החל להתבהר שהעלויות גבוהות הרבה יותר. בשבוע השלישי של יולי דיווחו קציני הצבא לעיתונים שהצבא מוציא כ-10 מיליון ש"ח ביום לחימה, אך ההערכות עלו במהירות לכ-100 מיליון ש"ח ביום, כמעט כפול מהערכתו של הנגיד. העתונים מיהרו לעדכן את ההערכות, שצמחו פי עשרה ל-10 מיליארד ש"ח בשבוע לקראת סוף המלחמה. הערכות אלו הביאו בחשבון את הנזק הישיר לרכוש, הנאמד במאות מיליונים, את ההאטה בשוקי התיירות והתעופה ואת הפיצויים למפעלים שעמדו משותקים בזמן המלחמה, אך גם עם שוך הקרבות המשיכו ההערכות לעלות.

מהחישוב שלהלן מתברר שהמלחמה, שנמשכה 33 יום, עלתה יותר ממליארד ש"ח ביום.

חישוב עלויות המלחמה בהערכות המעודכנות

·        הוצאות צבאיות: הצבא דרש תוספת של 21 מיליארד שקל לכיסוי הוצאות המלחמה, תוספת לבסיס תקציב הביטחון ולהיערכות למלחמה הבאה. בינתיים מסתמן שהתוספת שתאושר בסופו של דבר היא של 8.2 מיליארד שקל.

·        נזק ישיר ועקיף: נזקי הקטיושות לבניינים ולכבישים, נזקי הטנקים הישראליים לכבישים, שריפה של כ-12 אלף דונם חורש כתוצאה מפגיעת הקטיושות, הפגיעה בתוצרת התעשייתית והחקלאית כתוצאה מהמלחמה וכו'.

·        עלויות השיקום: פיצויים למעסיקים, לעצמאיים ולשכירים, שיקום התדמית של יישובי הצפון ופינוי ההריסות.

·        פגיעה בתוצר: הפגיעה בתוצר היא האטה בפעילות הכלכלית. ההערכות הן פגיעה של 9 מיליארד ש"ח בתוצר, אך יש לקזז את העלייה בתוצר של כ-11.5 מיליארד כתוצאה מהוצאות הממשלה לשיקום. לכן הפגיעה האמיתית בכלכלה (בהערכה שמרנית) היא של 21 מיליארד שקל.

·        פגיעה במסים: כתוצאה מהפגיעה בפעילות הכלכלית, משרד האוצר צופה ירידה של 2 מיליארד ש"ח בגביית המסים.

גם הערכות אלה הן זהירות ואינן מביאות בחשבון את כל הנזקים. מפעלים איבדו לקוחות ומוניטין, נזק נפשי נגרם לאנשים ששהו זמן ממושך במקלטים בחרדה ורבים נפצעו פציעות פיזיות. שירותי החירום (משטרה, כיבוי אש ושירותי בריאות) פעלו במלוא העוצמה. עסקים קטנים, שרבים מהם היו על סף התמוטטות עוד קודם (רק כ-30 אחוז מהעסקים הקטנים בישראל שורדים את חמש השנים הראשונות לקיומם) נקלעו לקשיים חמורים. ההערכות הללו כלל אינן מביאות בחשבון את האפשרות שישראל תידרש לשלם פיצויים ללבנון ולעזה (מיליארדי דולרים) על הנזק שהמיטה עליהן בזמן המלחמה.

ההערכה הסופית, 48.7 מיליארד ₪ – סכום אדיר במונחי הכלכלה הישראלית – היא אם כן הערכה זהירה. לשם השוואה, תקציב משרד החינוך לשנת 2006 היה 26.6 מיליארד ש"ח, תקציב משרד הבריאות לשנת 2006 הסתכם ב-22.9 מיליארד ש"ח ותקציב משרד הרווחה לשנת 2006 היה 4.2 מיליארד ש"ח בלבד.

מדובר בפגיעה עמוקה וארוכת טווח ביכולת הכלכלית של ישראל לספק שירותים בסיסיים לאזרחיה, לעמוד בתשלומי החוב שלה ולהמשיך לתחזק צבא מנופח.

הפערים הכלכליים בישראל, המתרחבים במהירות מאז שנות השבעים, זינקו בצורה מדאיגה בחמש השנים האחרונות. ה"צמיחה" לא הגיעה לשכבות המוחלשות. האבטלה הלא-רשמית מתרחבת, ועובדים רבים נאלצים להסתפק במשרות חלקיות כדי להתפרנס. הקיצוצים בקיצבאות בשנים האחרונות האיצו את הגידול בעוני, וישראל נמצאת כיום בשפל של כל הזמנים מבחינת עומק הפערים הכלכליים והתפרקות מערכת הרווחה.

בעקבות המלחמה ימשיכו הפערים הכלכליים להתרחב, שכן בעלי האמצעים מסוגלים להגן על עצמם טוב יותר מפגיעת המלחמה: הם יכולים למצוא דיור חלופי בקלות, להעביר את עסקיהם למקום אחר ולהתאים את השקעותיהם. מי שעבד בעבודות לא-מדווחות לא קיבל פיצויים כלל. הפיצויים לעובדים היו חלקיים, על חלק מימי העבודה שאיבדו. לבעלי עסקים ניתנו פיצויים על בסיסי התפוקה של כל עובד שנעדר – כלומר סכום גבוה יותר משכר העובדים. ההערכות הן שתושבי הצפון הוציאו כ-600 מיליון ש"ח כדי להימלט מהקטיושות (עלויות נסיעה ולינה במרכז הארץ או בדרומה). על כך הם לא יקבלו פיצויים.

אזרחי ישראל הפלסטינים תושבי הצפון נשאו בנטל הנזקים מעל ומעבר למשקלם באוכלוסייה. רובם נשארו בבתיהם, בין היתר משום שמשפחות פלסטיניות רבות חיות מתחת לקו העוני, לא יכלו להרשות לעצמן להתרחק מטווח הקטיושות. ממשלת ישראל לא דאגה להקים מקלטים בישובים הפלסטיניים, ולכן אחוז הנפגעים הפלסטינים במלחמה (מעל 40 אחוז) הוא יותר מכפול מחלקם של הפלסטינים בחברה הישראלית. כעת מתברר שהפלסטינים יקבלו פיצויים נמוכים יותר מתושבי הצפון היהודים, והרשויות המקומיות הפלסטיניות קיבלו סכומים קטנים בהרבה מהרשויות היהודיות כדי לסייע במלאכת השיקום.

אם כך, הנזק החמור ביותר שגרמה המלחמה מבחינה כלכלית היה לסדרי העדיפויות הכלכליים. מתקציב 2007 ניתן ללמוד שהממשלה החליטה להפר את הבטחותיה מלפני הבחירות: במקום "מלחמה בעוני", שיקום הקיצבאות, העלאת שכר המינימום וחיזוק מערכת הרווחה, התקציב מציע כעת קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה (מלבד הביטחון), הגבלת דמי אבטלה לגיל 28 ומעלה, דחיית העלאת שכר המינימום, העלאת המע"מ, פגיעה בקיצבאות הילדים והקשישים והעמקת החוב הבינלאומי בעזרת ערבויות מארצות הברית. האוצר מציע כי 52 רשויות מקומויות, כמעט כולן פלסטיניות, יאוחדו ל-23 מועצות, צעד שמשמעותו אובדן מקומות עבודה חשובים לאזרחים הפלסטינים. שום מסים חדשים לא יוטלו על בעלי ההון בישראל.

נראה כי ההתמודדות עם העוני והאי-שוויון מפחידה את אולמרט ופרץ יותר מאשר החיזבאללה. הם מיהרו לצאת למלחמה בלי להביא בחשבון את התוצאות ברגע שהיתה לכך עילה. המלחמה הסיטה את תשומת הלב מהמצוקות החברתיות שקורעות לגזרים את החברה הישראלית, והיא מספקת לממשלה תירוץ מצוין לסגת מהתוכנית החברתית למלחמה בעוני. אבל עכשיו מתברר שהמאבק החברתי לא נשכח, וגם אם תקציב 2007 המקוצץ יעבור בצורתו הנוכחית, קשה להאמין שהממשלה תצליח לשרוד עד תום הקדנציה.

גם מבחינה כלכלית, אפוא, ישראל הפסידה במלחמה.

שיר חבר הוא כלכלן במרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית

מקורות:

נתנזון, רובי וצמרת-קרצ'ר, הגר, 2006, העוני וסדרי העדיפויות החברתיים לנוכח מלחמת לבנון השנייה: הערכה ראשונית על אפקט המלחמה על תחולת העוני, קרן פרידריך אברט, ספטמבר 2006, וכן מאמרים רבים שפורסמו במגזין דה מרקר ובמגזין גלובס.

לידים:

כעת מתברר שהפלסטינים יקבלו פיצויים נמוכים יותר מתושבי הצפון היהודים, והרשויות המקומיות הפלסטיניות קיבלו סכומים קטנים בהרבה מהרשויות היהודיות כדי לסייע במלאכת השיקום

במקום "מלחמה בעוני", שיקום הקיצבאות, העלאת שכר המינימום וחיזוק מערכת הרווחה, התקציב מציע כעת קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה (מלבד הביטחון), דחיית העלאת שכר המינימום, פגיעה בקיצבאות הילדים והקשישים והעמקת החוב הבינלאומי