Tag it:

תחילת הסוף

התיאבון האינסופי של ישראל לא השתלם לה בסופו של דבר.

מתוך האנציקלופדיה לתולדות האנושות, שנת 2050

מאת ג'ואל קובל

ההיסטוריונים מאוחדים בדעתם כי דעיכתה של מדינת ישראל החלה עם המתקפה נגד עזה ולבנון ביולי 2006. בתחילה נראה היה כי המהלך תואם תבנית שנוצרה בשורה ארוכה של מעשי תוקפנות בעבר: תכנון קפדני שנעשה בתיאום צמוד עם ארצות הברית, ואחריו התגרות שבעקבותיה נקמה מהירה, מוגזמת ואכזרית שנועדה להחריב את האוכלוסייה המותקפת ולהרחיב את התחום האימפריאלי של ישראל ושל פטרוניתה. ואולם בשנת 2006 נתקלה ישראל לפתע במחסום כלשהו. במידה מסוימת נבע הדבר מהתירוץ האבסורדי – לכידתם של כמה חיילים – תירוץ ששום תעמולה לא יכלה להפוך לעילה המוסרית הרגילה. אך בעיקר נבע הדבר מהקשיחות היוצאת דופן שהפגינו ארגון החמאס בפלסטין וארגון החזבאללה בלבנון. הראשון הותקף משום שנבחר בבחירות דמוקרטיות להנהיג את מדינת פלסטין הזעירה וסירב להפוך למשתף פעולה; האחרון עבר עבירה בלתי נסלחת בכך שגירש את ישראל מדרום לבנון בשנת 2000, וב-2005 סירב להתפנות משם על אף שבעלת בריתו סוריה גורשה משם. אף אחד מארגונים אלה לא נכנע ב-2006, למרות העונשים הכבדים שהטילה עליהם מכונת המלחמה של ישראל, שבדומה לשורה ארוכה של מעצמות לפניה סירבה להבין שעם שהותקף בידי כוח חזק ממנו יעדיף על פי רוב מוות של כבוד על פני חיים תחת שעבוד. חזבאללה אכן לחם נגד צבא ההגנה הישראלי האדיר עד כלות, שיגר תוך כדי כך מספר בלתי מבוטל של טילים לטווח רחוק מאי פעם אל תוך שטח ישראל והפריע מאוד את שגרת החיים הרגילה.

לכל אלה היו תוצאות מורכבות. זרמים תת-קרקעיים התעוררו לאיטם והשפיעו על המוני אנשים – שימחו אחדים, דיכדכו אחרים, זרעו ספקות ורגשי נאמנות במידות שונות והשרו תחושות נקם, בלבול ויוזמות חדשות. האירועים העצימו את הדמיון הערבי והאסלאמי, עיכבו את הליכי האסטרטגיה האמריקאית באזור והגבירו את העימות הפנימי בישראל. ממשלות ערביות מושחתות ואדישות לשעבר כגון מצרים, סעודיה וירדן החלו להיכנע להמונים נזעמים, ומתוך חשש להפיכה החלו להפעיל לחץ על וושינגטון. זו האחרונה, מתנודדת בהשפעת הטעויות המטופשות שעשתה באפגניסטן ובעיראק (שבה הביאה ההתקפה לאיחוד המפלגות המרדניות נגד ארצות הברית), החלה בתהליך של ניתוק ממדינת ישראל.

בתוך ישראל גרמו החששות שנולדו מאירועים אלה לשסעים מסוכנים. אנשים שקולי דעת החלו לפקפק בגלוי בשלטון הקורא למלחמה שאין לה סוף ולכיבוש, שנראה כעת הרסני ומתעתע יותר ויותר, וחסר תקנה. בהדרגה התפשטה ההכרה שהציונות היא הנושאת באחריות, ויהירותה של האתנוקרטיה היהודית נמשלה לסכין הננעץ בלבם של מאות מיליוני ערבים מוסלמים. אף שמרבית הישראלים נשארו נאמנים לדעותיהם, מיעוט גדל והולך החל להיווכח שרעיון המדינה היהודית היה טעות איומה שביזתה את העם היהודי מבחינה מוסרית והעמידה אותו בסכנה מתמדת, תוך שהיא מענה את הערבים, גורמת סבל בל יתואר ומעמידה את העולם כולו תחת שבט הטרור. מה הטעם, כתב פרשן ישראלי בשלהי 2007, לחפש "מולדת" הניתנת להשגה רק במחיר הריסת ביתו של הזולת וזריעת סבל נצחי, מוות ונקמה?

ביולי 2008 הזדעזעה ארצות הברית מפיגוע הטרור הענקי השני שביצעו אנשי הג'יהאד האיסלאמי על אדמתה: פיצוץ מטען גרעיני קטן שהוטמן בתוך מכלית בנמל ניו יורק. פורענות זו הצניחה את הכלכלה האמריקנית בחדות והרעישה את העולם כולו. המשבר התעצם עוד יותר נוכח העובדה שהאסון של שנת 2008 היה תולדה של מתקפת 2006. גם לא היה אפשר להעלים את העובדה שזו היתה חזרה על ההתקפות של שנת 2001, שתוכננו בידי אוסאמה בן לאדן בתגובה לפלישה הישראלית ללבנון ב-1982, בחסות ארצות הברית.

התוצאה היתה שינוי מן הקצה אל הקצה. בניגוד ל-11 בספטמבר, כאשר האומה האמריקנית ההמומה והכואבת הלכה שולל אחר הכרזתו של בוש בדבר "המלחמה בטרור", בשנת 2008 איבד הממשל מאמינותו עד כדי כך שלא היה ביכולתו להמשיך במדיניות פאשיסטית ובמלחמה עולמית בלתי מוגבלת כפי שנקט בעבר. את מקום ההסכמה שבשתיקה תפס מרד המוני. תסיסה וחינוך הציבור מילאו תפקיד מכריע בעצירת מחרחרי הטרור. גל של ביקורת נשמע נגד מקומה של ישראל ושל בעלי בריתה רבי ההשפעה בארצות הברית. כך אירע שהשדולה למען ישראל בראשות איפא"ק, ארגון שהיה עד אז קבוצת אינטרס כל-יכולה, ניסתה בפעם ה-13 לכפות על הקונגרס להצהיר פה אחד על תמיכה נצחית בישראל. ואולם במקום ההסכמה הרגילה קמו 95 חברי קונגרס אמיצי לב והעזו להכשיל את המהלך. מאותו רגע החלה השפעתו של איפא"ק לדעוך.

העולם נסוג מפי התהום; דעת הקהל העולמית המתעוררת שידרה את התמורות האלה לתנועה הישראלית ההולכת וגדלה שהטילה ספק ביסודות הציונות ועירערה על קריאתה למדינה יהודית. לבסוף הוזכרה ההשוואה המתבקשת עם התנועות נגד האפרטהייד ששינו את פניה של דרום אפריקה בשנות השמונים. תחילה נשמעה דרישה כללית לחרם עולמי נגד מדינת ישראל, ולאחר מכן לפירוק המדינה היהודית והחלפתה בדמוקרטיה רב-עדתית חילונית המחויבת באופן מלא לכולם מתוקף חוקה. "פתרון שתי המדינות", שנגוז הודות לתוקפנותה של ישראל במשך ארבעים שנות כיבוש בפלסטין, איפשר כעת לשרטט מחדש את הסדר החברתי בישראל עצמה.

בתגובה לכך החלו כמה תנועות איסלאמיות לסגת מנטייתן לתיאוקרטיה, היות שנטייה זו נולדה, לפחות בחלקה, מתפיסת האימפריאליזם הציוני הנוקשה. התפתחה מערכת של תהליכים שעודדו זה את זה וצברו כוח מההכרה באיום החמור שהציב הציר האמריקאי-ישראלי לעתיד האנושות כולה – תהליכים שעניינם פיוס והימנעות מאלימות במקום נקמה שאין לה סוף. נוכח חוסר האונים של מנגנוני הביטחון המקרטעים של ארצות הברית ושל ישראל קם ארגון עולמי, ויחד עם מה שהפך כבר לתנועת הרוב בישראל החל ליישם את חוק השיבה הפלסטיני לטובת אלה שגורשו בטיהור האתני שהחל ב-1948. תחת פיקוחה של ועידה בינלאומית הוקמה באופן זמני מדינת חסות (פרוטקטורט). החוקה הדמוקרטית הראשונה חוברה בישראל/פלסטין, שהחלה להיבנות תוך אובדן קטן להפתיע של חיי אדם.

התפתחות זו חייבת להיוותר לוטה בערפל עד שתתממש. הבה נקוה שאותם מיליוני אנשים ברחבי העולם כולו, אשר נאבקו כדי שישראל-פלסטין תהייה מקום הראוי למגורי אנוש, אכן יהיו מסוגלים להשלים את מלאכתם. לאחר שקיעקעו את "המלחמה בטרור" בשירות "מלחמת הציביליזציות" המזויפת, הם עומדים כעת מול האפשרות לשנות את פני החברה כולה. או אז נדע אם סיפורנו יכול להתממש.  

ג'ואל קובל הוא עורך כתב העת Capitalism Nature Socialism. ספרו Overcoming Zionism  יראה אור בתחילת 2007 בהוצאת Pluto Press.

לידים:

ממשלות ערביות מושחתות ואדישות לשעבר כגון מצרים, סעודיה וירדן החלו להיכנע להמונים נזעמים, ומתוך חשש להפיכה החלו להפעיל לחץ על וושינגטון

מיעוט גדל והולך החל להיווכח שרעיון המדינה היהודית היה טעות איומה שביזתה את העם היהודי מבחינה מוסרית והעמידה אותו בסכנה מתמדת