Tag it:

מלחמה בתוך מלחמה

ישראל אמנם אחראית לפשעים שביצעה בלבנון, אבל היא עשתה זאת בשליחות "המלחמה הגלובלית בטרור"

מאת ניב גורדון

עוד בעיצומה של המלחמה בלבנון טענו מבקרים שאמצעי הלחימה החדישים של החזבאללה והשימוש שהארגון עושה במרחבים אזרחיים מבחינים בין המלחמה הזו ובין כל מלחמה אחרת.

"מעולם לא היה בידיו של ארגון טרור ציוד צבאי משוכלל כל כך – רקטות לטווח בינוני, טילים נגד טנקים מונחי לייזר ומוקשים מתוחכמים, היכולים לנטרל אפילו טנק משוכלל," צוטט אלוף בצה"ל ב"ניו יורק טיימס". ואולם, המשיך האלוף, "אין בידי החזבאללה מחסני נשק, הארגון לא תופס קווים לוגיסטיים גלויים לעין, ופעיליו מתגוררים בתוך האוכלוסייה האזרחית בדרום לבנון ומאחסנים את הנשק בבניינים אזרחיים."

הרבה כתבות ומאמרים הזכירו את הבתים שבהם אוחסנו הטילים, את העובדה שהטילים שוגרו ממרכזי כפרים ואת יכולת היטמעותם של לוחמי החזבאללה באוכלוסייה האזרחית מיד לאחר ירי הטילים. המפתיע בתיאורים אלה היה שלמעשה לא היה בהם כל חידוש; רוב מאבקיהם של לוחמי גרילה מתבצעים בדיוק כך. אפילו ארגוני המחתרת היהודיים בתקופה שלפני הכרזת המדינה ניסו לגרש את הבריטים מפלסטין המנדטורית בדרכי פעולה דומות.

במלים אחרות, מה שתואר בעיתונות כתופעה חדשה היה לאמיתו של דבר תופעה מוכרת, ומה שבפועל היה חידוש גמור לא זכה לשום התייחסות. מלחמת לבנון היתה למעשה מלחמה בתוך מלחמה. המלחמה האחרת – זו שבתוכה התרחשה מלחמת לבנון ושממשיכה עדיין להשתולל ולזרוע הרס – היא מלחמה ייחודית.

אטסטרטגים בכירים בפנטגון הסכימו עם תזת ה"מלחמה בתוך מלחמה", ותיארו את הסכסוך בלבנון כ"דוגמה מקומית של המערכה הרחבה שמנהלת אמריקה נגד הטרור העולמי". באותה נשימה הם התוודו בפני כתב ה"ניו יורק טיימס" ש"כל היסוס מצד ישראל עלול לפגוע במאמצים האמריקאיים בעיראק ובאפגניסטן."

מה אם כן מיוחד כל כך במלחמה בטרור?

במאי 2004 הכין פול הופמן, יו"ר ההנהלה הבינלאומית של אמנסטי אינטרנשיונל, מאמר בנושא זכויות האדם לפורום אונסק"ו הבינלאומי, ובו הוא מסביר בבהירות את מאפייניה הייחודיים של המלחמה. זמן קצר לפני הכנס קיבל הופמן הודעה שלא יוכל לשאת את הנאום הפותח כפי שתוכנן, וכי דעותיו לא יפורסמו משום שהן מרגיזות את המשלחת האמריקאית.

לא ברור איזה חלק במאמרו האקדמי של הופמן איים כל כך על ממשל בוש, אך פיסקה אחת תפסה את עיני, כי היתה מדאיגה במיוחד. הופמן מדגיש בה ש"המלחמה בטרור מתקיימת ביקום מקביל מבחינת החוק: ציות לחוק נחשב למחווה מטעם הממשל ותו לא... מושג ה'טרור' הנדון חל על כל פעולה המאיימת על אלה שהכריזו מלחמה נגדו. שדה הקרב שבו מתרחשת המלחמה הוא העולם כולו, תוך התעלמות מוחלטת מגבולות וריבונות. המלחמה בטרור עלולה להימשך לעד, ולא ברור מי רשאי להכריז על סיומה. זכויות האדם אינן נשמרות כאשר הן אינן מתאימות למטרות המלחמה בטרור," הוא מסיים. אף שהופמן ממשיך לדבר על אזורים "נטולי זכויות אדם" שמייצרת המלחמה, כמו מפרץ גואנטאנמו וכלא אבו ע'רייב, אלה אינם מאפיינים ייחודיים כלל וכלל. מבחינה היסטורית, טוען הופמן, הדבר המייחד את המלחמה בטרור הוא שגבולותיה הפוליטיים והגיאוגרפיים ומִשכהּ אינם תחומים ואינם ידועים לנו, והיא מתנהלת נגד אויב שזהותו אינה ברורה ולפיכך הגדרתו נזילה. אין זה דבר של מה בכך, ויש להביא זאת בחשבון כשמנתחים את המלחמות השונות המתחוללות בימינו, ודאי את המלחמה האחרונה בלבנון.

אין ספק שישראל אחראית לפשעים שבוצעו בלבנון, אך תנועות השלום ברחבי העולם צריכות להשקיע את מרב המאמצים בניסיון להחליף את ההנהגה בשתי המדינות שהתחילו את המלחמה הגלובלית בטרור – ארצות הברית ובריטניה – ולהתמקד פחות במדינות שנלחמות בשליחותן.

המין האנושי שחי על הפלנטה הזאת חצה את הסף שלפניו אין שום אופק זולת מלחמה, ואין זה רק מכיוון שישראל ששה אלי קרב, בגלל הפרובוקציות האלימות של חזבאללה או אפילו ההתקפות המחרידות של אלקאעדה. היה זה הנשיא בוש וידידו מרח' דאונינג 10 שיצרו את המציאות האפוקליפטית הזאת, ואליהם עלינו להפנות את זעמנו. עלינו לאתגר ולקעקע אותם במכתבים ובמאמרים, בציורים ובקריקטורות. עלינו להשמיע את התנגדותנו במחאות ובשביתות, ועלינו לעשות את כל זה ועוד, עד שהם, יחד עם ידידיהם ותומכיהם, ייאלצו להתפטר.

ליד: אטסטרטגים בכירים בפנטגון התוודו בפני כתב ה"ניו יורק טיימס" ש"כל היסוס מצד ישראל עלול לפגוע במאמצים האמריקאיים בעיראק ובאפגניסטן"