לפני חודש תכננה השחקנית הצרפתיה ג'יין  בירקין לבוא לישראל. קבוצות פעילים שונות העוסקים בחרם התרבותי נגד ישראל פנו אליה כדי שתבטל את בואה. ללא ההצלחה. אנו מפרסמים כאן את הפנייה של תנועת BDS מרוקו.

ג'יין בירקין היקרה

לא מתוך פמיליאריות זולה אנו אומרים "היקרה", כי לא היינו מרשים לעצמנו לנהוג כלפיך בחוסר נימוס, אלא מתוך הקירבה שביננו. כן, קירבה בינך לביננו המושתתת על השאיפה לקדם עולם בו ימומש העקרון הבסיסי: כל בני האדם שווים אלה לאלה, נשים, גברים, צרפתים, פלסטינים או מרוקאים, ללא הבדל דת, או אמונה, כולם זכאים לכבוד.

קירבה, כי את אמנית שמעולם לא שמה את כשרונה באזור פיקטיבי הנקרא "מעבר לפוליטיקה", ואנו יודעים שלא תסכיני להופיע היכן שמענים, עוצרים, כובשים, שודדים. כשמדובר במדוכאים, במושפלים, האדישות היא ממך והלאה: כך, למשל, פעלת יחד עם אמנסטי אינטרנשיונל לשחרור אונג סן סואו קי, ובזכות פעילות זו מתבהרים היום השמיים מעל למדינה זו.

באשר לנו, ראינו לנכון לענות לפנייתה של החברה האזרחית הפלסטינית שבחרה לפעול בכל הדרכים הלא-אלימות האפשריות כדי לשים קץ למשטר האפרטהייד ממנו סובלים הפלסטינים אזרחי ישראל; כדי שתוכר הזכות של הפלסטינים שגורשו מבתיהם ב-1948 לחזור למולדתם ולקבל בחזרה את רכושם; כדי שיסתיימו הכיבוש הקולוניאלי ומפעל הטיהור האתני, הן ברצועת עזה והן בגדה המערבית.

כמו לגבי משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, הקריאה הפלסטינית מעריכה שמסע בינלאומי של חרם וסנקציות (BDS) יכול להביא לקץ העוול. אנו משוכנעים שאת – בת ללוחם חופש נגד הנאציזם- לא היית מסכימה מעולם להופיע בפרטוריה בתקופת האפרטהייד.

כן, אפרטהייד – גם בפלסטין. כי לא מדובר בסתם גזענות או באפליות שהזמן גרמן, כפי שקיים, לצערנו הרבה יותר מדי, באירופה למשל. מדובר בגזענות "חוקית", ממוסדת. לשם דוגמה: על פי חוק, פלסטיני/ת אזרח/ית ישראל אינו יכול להתחתן עם תושב/ת הגדה או עזה [אלא אם כן יעזוב את ישראל, המתרגם]. או, דוגמה אחרת, הפלסטינים אזרחי ישראל מנועים, על פי חוק, לרכוש אדמות או להקים את ביתם במה שנקרא "אדמות הלאום", בעוד מי שנחשב יהודי, מכל מקום בעולם, זכאי אוטומטית לאזרחות ישראל ולכל ההטבות הכרוכות באזרחות זו – בעיקר הזכות לקבל בית או אדמה. לפלסטינים אזרחי ישראל יש פחות זכויות בארצו ממהגר מרוסיה, צרפת או ארה"ב.

דוגמאות אלה של אפליה מבנית וחוקית דיין כדי להצדיק את הקריאה לחרם תרבותי, אמנותי ואקדמי מאחוריה מתייצבים כל הפלסטינים. רק לפני שבוע, הזכיר ראש עיריית בית לחם, ויקטור בטרסה, בנאומו לקראת חג המולד, את ההתפשטות הממאירה של ההתנחלות בגדה המערבית ואמר "הם פועלים כאילו האדמה היא שלהם ואנחנו הזרים" והוא סיים במילים הבאות: "הקהילה הבינלאומית צריכה להחרים את מדינת ישראל עד שהיא תסכים לעצמאות הפלסטינית."

קשה לנו להאמין שג'יין ששרה בעבר למען אונג סן סואו קי, תסכים להופיע מאות מטרים – כי פלסטין היא אזור קטן! – מבתי סוהר בהם שוהים אלפי אסירים פוליטיים פלסטינים (כולל נשים וילדים), חלקם עצירים מנהליים שמעולם לא נשפטו.

הישראלים מחשיבים מאוד את תרבותיותם ואת החוש האומנותי שלהם, ודעה זו נפוצה גם באירופה. אלא שלצערנו ראיה עצמית זו משמשת מסכה למציאות הרבה פחות זוהרת: להשתתף במחזה בסלון עלול לתרום להסתרת המצב במטבח או בחצר.

אין אנו מאמינים שבתו של הלוחם האנטי-נאצי יכולה להתעלם מהעובדה שהיא תופיע בפני ציבור שברובו המכריע תמך בהתקפה הצבאית הרצחנית בעזה (1400 הרוגים, 5000 פצועים, רובם אזרחים), שדו"ח של האו"ם מגדיר בלשון מאופקת כ"מעשים אשר ניתן להוות פשעי מלחמה, ובמקרים אחדים, אף פשעים נגד האנושות." סירוב להופיע עשוי לתרום לכך שאנשי מצפון ישאלו את עצמם על מה שהם מחשבים כצודק: כיבוש, התנחלות, אפליה. זה כוחך כאמנית.

בפנייתנו זו שלא להיות אדישה לקריאה הפלסטינית לבויקוט תרבותי ולסרב להופיע בישראל, אנו משוכנעים שלא נתאכזב. לכל הפחות זה מה שאנו מצפים מג"יין בירקין שבחלומותינו. אנו מצפים בכיליון עניים לראות מה ג'יין בירקין של בשר ודם תחליט לבסוף.

בברכה

BDS מרוקו