Alternative Information Center - Mitsad Sheni Vol.10 & 11 2005

דבר העורכת

כל האסירים הם אסירים פוליטיים!

מגיל צעיר עינינו מורגלות בסורגים לצורותיהם, מתוך "לול תינוקות" או ישויות נוקשות אחרות המוקפות גדרות ונקראות "מוסדות חינוך" או מרכזים רפואיים. תוך כדי גדילה כל אחת ואחד מאיתנו נדרש/ת לציית לערכים וחוקים המנותקים מצרכינו כאינדיבידואלים. נתק זה קורא לחוסר ציות, וחוסר הציות של הנענים לקריאה זו מהווה סכנה למכורים לכוח ושליטה.

נושא הציות נחקר בהרבה הקשרים ומכיוונים שונים. תומכי הענישה מעוניינים ביישום החוקים ומאמינים שאכיפה היא הכלי היחידי להשגת ציות לחוקים, להוראות "מגבוה" או ל"נורמות" חברתיות. האכיפה כוללת כלי עבודה אלימים ומיושמת בכפייה בזויה על האובייקט.

עזרים מסוגים שונים, כגון דוחות או מערכת בתי המשפט, מסייעים לאכיפה באופן "הומניטרי" הכוללת טרטור כל פרט שעובר במערכת זו והכבדה על מהלך החיים, על הפרטיות ועל מרחב הנשימה.

מאות סוגי ענישה התפתחו ויושמו במהלך ההיסטוריה. ניסינו בגיליון זה להסתכל על היסטוריית הענישה עוד מימי האינקוויזיציה ועל יישומה בהווה, בין היתר בבתי כלא פרטיים שנחשבו עד לאחרונה כעתידיים.
נושא אכיפת החוקים מעלה שאלות כמו למי נועדו חוקים אלו ואת מי הם משרתים. מעגלי העוני כמעט ולא נפרצים, וקהילה זו מהווה יעד נוח ופגיע לאכיפה וענישה נוקשה. מערכת החוקים משמרת ומעודדת הבדלי מעמדות ובכך בעצם מעודדת גזענות. בשכונות מסוימות שוטרים מחפשים "לקוחות" ובשכונות אחרות הם "מגנים" על הדיירים. קהל היעד ידוע מראש, לקוחות בתי הכלא הקבועים מגיעים בעיקר משכבות מוחלשות מעמדית ? כלכלית או דתית. היישום הוא בעזרת חוקים נגד עוני כגון דיור רחוב או מכורים.

צרכני הסמים הפכו לאחד ממוקדי הפעילות המרכזית של מערכת הענישה באמצעות חוקי המלחמה בסמים. המלחמה האמיתית היא באלו המשתמשים בסמים. גם אם שירות בתי הסוהר "מציע" ללקוחותיו מרכזי גמילה, ארבעים אחוז מהמכורים חוזרים למאסר לפחות עוד פעם אחת בחייהם. הכליאה, מעצם היותה נקמנית, לא מסוגלת להוות בסיס ליצירת מרחב טיפולי עבור מכורים.

בשם האזרח הטוב, עשרות אלפי אנשים עוברים התעללויות, הטרדות יומיומיות, השפלות, הכאות ופגיעות נפש. בשם טובת האזרח, מבלים רבים בין קירות הכלא במשך שנים וכל זכות על עצמם נשללת מהם לחלוטין! בתוך בתי הכלא אין אפשרויות בחירה, לא לגבי המצב הפיזי, סדר היום או ארוחת הערב. אלה הם תנאים מצוינים ליישום אכיפה ולדרישה לציות אבסולוטי. הכלואים, מתוך חוסר אונים ויאוש, הופכים לאובייקטים נוחים לכל ניסוי שחשקה "מערכת התיקון" לערוך בבני אדם.

אלטרנטיבות לכליאה כמעט ולא מיושמות. רוב תוכניות הטיפול הן במסגרת בתי הכלא. לא מעט מחקרים מצביעים על אחוזי הצלחה גבוהים של מרכזי גמילה ללא כליאה לעומת מרכזי גמילה שבכלא.
אסורים ועצורים בישראל מצטרפים לתעשיית עולם ענק של בתי כלא. בימים אלה, הפרטת בתי הכלא מיושמת בכמה בתי כלא בישראל, וחברות פרטיות משתמשות בכוח עבודה זול ואינסופי שהשב"ס מציע לציבור העסקנים. בעזרת אכיפת חוקים והמצאה של חוקים חדשים, יגדלו מעגלי הכליאה ויותר שוטרים יחפשו "לקוחות" חדשים לבתי הכלא.
בתי כלא חייבים להיהרס מיסודם. התחליפים קיימים וכמעט כל תחליף לענישה לא יכול להיות גרוע יותר מהברוטליות הקיימת בבתי הכלא או מחוסר התועלת שבקיומם.

בתי כלא הם שרידים של רעיונות אנכרוניסטיים מימי הביניים. הם לא מטפלים ב"בעיית הפשיעה" אלא מנציחים ומשכפלים אותה. אי אפשר להתעלם מהגזענות המובילה את קורבנותיה לכלא, מהאפליה או מאיום תאגידים, שרים או ממשלות על רווחת בני האדם.

כל האסירים הם אסירים פוליטיים מכיוון שאוכלוסיית בתי הכלא כתובה מראש, צפויה וחוזרת על עצמה.
נילי ברנס